מעבר להתנהגות: בחינה מחודשת של אבחון ODD דרך עדשת

15.12.25 / 10:39

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('b95d15bd-1e2a-4886-8edb-928d902a6b76','/dyncontent/2025/11/25/eb213171-b060-4b0c-8a3f-0d6f4686f018.jpg',20484,'אמנות לחימה באנר כתבה',525,78,true,55714,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('b95d15bd-1e2a-4886-8edb-928d902a6b76','/dyncontent/2025/12/10/00ac576d-0c02-4279-ae36-942d15c29e0b.jpg',20091,'באנר כתבה האקדמית רמת גן ',525,78,true,55714,'Image','');},10],[function() {setImageBanner('b95d15bd-1e2a-4886-8edb-928d902a6b76','/dyncontent/2025/11/16/141cef77-9ec5-4d1e-a8d9-3da2aeb4304a.jpg',20432,'סופר פארם כתבה',525,78,true,55714,'Image','');},15]]);})

תגים: ילדים , וויסות הרגשי , התנהגות ילדים , ODD

הטראומה והוויסות הרגשי

מבוא: ההתנהגות כקצה הקרחון
על פני השטח, ילד המאובחן ב־ ODD נראה כמי שמסרב לשתף
פעולה, מגיב בגסות, מתנגד לסמכות, ולעיתים אף מפגין תוקפנות. אולם
מאחורי ההתנהגות הזו מסתתרת לרוב מציאות רגשית עמוקה , מציאות
של פחד, בלבול וחוסר אמון.
האבחנה עצמה מתארת קבוצת תסמינים התנהגותיים אך אינה מסבירה
מדוע הילד מתנהג כך. התמקדות בתוצאה ולא בגורם דומה לניסיון
לטפל באובדן שמיעה מבלי להסיר את השעווה הסותמת את האוזן. רק
הבנה של השורש , ולא רק של הסימפטום , יכולה להוביל לשינוי אמיתי.

טראומה כמפתח להבנת ODD
מחקרים עדכניים בתחום חקר המוח והפסיכולוגיה ההתפתחותית
מצביעים על כך שטראומה בילדות משפיעה ישירות על מבנה ותפקוד
המוח. ילדים שחוו טראומה מפתחים מערכת עצבים "דרוכה", המגיבה
בעוררות יתר למצבים יומיומיים.
הטראומה אינה חייבת להיות דרמטית: מעבר בית, לידה טראומטית,
פגות, אשפוז ממושך או תחושת דחייה עקבית , כל אלה עשויים
"להטמיע" בגוף ובנפש חוויה של חוסר ביטחון בסיסי.
ברגע שמערכת העצבים מזהה איום, הילד עובר ממצב של חשיבה
רציונלית (הנשלטת על ידי קליפת המוח הקדמית) למצב הישרדותי של

"הילחם, ברח או קפא". במצב זה, דרישה פשוטה מצד מבוגר – כמו
"שב בבקשה" – עלולה להפעיל מערכת חרדה עוצמתית.

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('0d4d1d5c-9a92-4531-ac98-40e836434346','/dyncontent/2025/11/25/eb213171-b060-4b0c-8a3f-0d6f4686f018.jpg',20484,'אמנות לחימה באנר כתבה',510,80,true,55715,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('0d4d1d5c-9a92-4531-ac98-40e836434346','/dyncontent/2025/12/15/eb7d31ee-04e8-42ad-97bb-2de070d74f71.jpg',20326,'באנר כתבה פילטיס',510,80,true,55715,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('0d4d1d5c-9a92-4531-ac98-40e836434346','/dyncontent/2025/11/10/1f468d51-cae3-483e-8ce8-a633b9ae5131.jpg',20351,'באנר כתבה פלאפל',510,80,true,55715,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('0d4d1d5c-9a92-4531-ac98-40e836434346','/dyncontent/2025/4/17/f27125d5-793a-479a-8798-61f6f5c641fc.jpg',20272,'סופר פארם באנר כתבה',510,80,true,55715,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('0d4d1d5c-9a92-4531-ac98-40e836434346','/dyncontent/2025/10/19/b825bae7-838a-47c5-9337-6570dd6ffcc9.jpg',20237,'הובלות באנר כתבה פנימי',510,80,true,55715,'Image','');},15]]);})

מה שנראה כהתרסה הוא לעיתים קריאה לעזרה
המבוגר חווה את תגובת הילד כהתנגדות אישית – "הוא לא מקשיב לי",
"הוא עושה דווקא". אולם בפועל, הילד חווה הצפה רגשית. ההתנהגות
אינה נגדנו, אלא בפנינו. היא משדרות מצוקה.
ד"ר ברוס פרי, מומחה עולמי בתחום הטראומה, מתאר כיצד ילדים
במצב זה אינם בוחרים "להתנגד", אלא מגיבים באופן אוטומטי לפחד.
כאשר המבוגר מנסה להפעיל סמכות או מאיים בעונש, החרדה
מתעצמת, הילד "קופא"; , ולעיתים אף מתנתק (דיסוציאציה).

שינוי הפרדיגמה: ממאבק שליטה לקשר מרפא
לאחר שנות עבודה עם ילדים שחוו טראומות, ניתן לזהות עיקרון מרכזי:
גישות חינוכיות מסורתיות המבוססות על תגמול - עונש אינן אפקטיביות.
בעוד שילדים בעלי ויסות רגשי תקין מגיבים היטב לגבולות ולתוצאות,
ילדים שחוו פגיעה או חוסר ביטחון מתפרקים תחת לחץ. עבורם, קשר
ואמון קודמים לכל התערבות התנהגותית.

עקרונות עבודה מבוססי טראומה עם ילדים מתנגדים
1. השלכות לא עובדות

כאשר הילד מופעל רגשית, הוא אינו מסוגל לשמוע או להבין איומים.
דיבור רב או "הרצאה" בשלב זה רק מגבירים את המצוקה. חשוב לעצור,
לנשום ולהמתין שהמערכת הרגשית של הילד תרד מסף ההפעלה.
2. כל התנהגות היא תקשורת
ההתנהגות היא שפתו של הילד. במקום לשאול "איך אני עוצר את
ההתנהגות?", כדאי לשאול "מה הילד מנסה לומר לי?". מאחורי כל
"לא!" מסתתר פחד, כאב או צורך שלא בא לידי ביטוי.
3. בניית ביטחון ואמון לפני התנהגות
ילדים שנפגעו צריכים לדעת שהקשר איתנו אינו תלוי בציות. המטפל או
ההורה חייב לווסת את עצמו לפני שהוא מנסה לווסת את הילד. נשימה
עמוקה, טון רגוע וחיוך אמיתי משדרים ביטחון ויציבות.
4. שימוש בשפה אמפתית
שפה אמפתית משנה את כללי המשחק. דוגמאות:
 ";נראה שזה קשה לך עכשיו, אני יכול לעזור?"
 ";נראה שאתה מרגיש מוצף, אתה רוצה לשבת רגע יחד?"
 ";נראה שאתה חושש לטעות, וזה בסדר."
שפה כזו אינה מוותרת על גבולות , אלא מייצרת מרחב רגשי שבו הילד
יכול להירגע ולשתף פעולה.
5. איבוד סדר היום – גמישות רגשית
במקום להצמד לתוכנית קבועה, יש להקשיב לצורך של הילד ברגע
הנוכחי. אם ילד מסרב לעלות על הסוס, אולי הוא זקוק קודם לשבת לידו,
ללטף, להריח, להרגיש בטוח. ההתמקדות אינה במשימה – אלא
ביחסים.

6. תנועה איטית ומודעות לזמן עיבוד
ילדים עם טראומה מעבדים מידע לאט יותר. שאלו, חכו, אפשרו זמן
תגובה. סבלנות היא ביטוי של אמון.
7. אל תיקחו באופן אישי
כשילד אומר "אני שונא אותך!", הוא מתכוון לרוב: "אני מפחד שתעזוב
אותי."
ההבנה הזו משנה את כל האינטראקציה – ממאבק כוח לשיח מרפא.

דוגמה מהשטח
אחת הדוגמאות המשמעותיות בעבודתי עם ילדים היא סביב משימה
יומיומית לכאורה פשוטה , מזיגת חלב. במשך תקופה ארוכה, כל ניסיון
לבקש מהילד למזוג גרר התנגדות, צרחות ובלגן. רק כשהצלחתי לשנות
את השיח מפקודה לאמפתיה "זה נראה שקשה לך עכשיו, רוצה
שאעזור?" התגובה השתנתה. הילד הרגיש שראו אותו, ולא נלחם.
בפעם הבאה, הוא כבר ביקש לעשות זאת יחד.

הרוגע כגורם מאיים
ילדים שחוו כאוס רגשי מתקשים לשהות בשקט ובשלווה. הסביבה
הרגועה מרגישה להם זרה ואף מאיימת. הם עלולים ליצור דרמה רק כדי
לחזור למוכר. כאן תפקידו של המטפל או ההורה הוא לא ליפול לתוך
הכאוס אלא להישאר עוגן יציב המאפשר לילד ללמוד בהדרגה מהי
שלווה בטוחה.

סיכום: לראות מעבר להתנהגות
ODD איננה בהכרח בעיית משמעת , היא לעיתים קרובות סימפטום
של מערכת עצבים פצועה. במקום לשאול "איך אני גורם לילד להפסיק?"
כדאי לשאול: "מה הילד מנסה לספר לי דרך ההתנהגות הזו?".
גישה זאת מזמינה אותנו לוותר על הצורך בשליטה ולהתמקד בקשר,
בביטחון ובוויסות הדדי. רק שם מתחיל הריפוי האמיתי.

מאת: תומאס דויטל
מדריך הורים, מטפל רגשי באמצעות סוסים ובעלי חיים, cbt, master nlp, מאסטר מיינדפולנס